לפני קרוב למאה שנים, בעיירה קטנה בהונגריה, קרוב לגבול רומניה, אביו של סבי החל בייצור כלים ומכונות מנחושת אשר היו דרושים לו אז,לשם תחזוקת מפעל זיקוק האלכוהול אותו קיבל כנדוניה מהורי אישתו.

היות ובאיזור מגוריו הוא היה המפעל היחיד שעסק מעבר לזיקוק אלכוהול גם בייצור בתחום המתכת, פנו אליו תושבי המקום בסיוע בשיקום גגות הבתים שקרסו בסופה חזקה שאירעה מתישהו בראשית המאה הקודמת.

סבי שהיה אז נער, בסיוע אביו, גייס מספר לא מבוטל על פועלים מקומיים והקים לראשונה מפעל שהיה כולו על טהרת עבודת המתכת.

לימים נסע סבי לגרמניה ורכש השכלה פורמלית בתחום המתכת ובמיוחד בתחום עיבוד הפח לייצור כלים ולפתרונות שונים לגגות בתים.

עם סיום לימודיו, רכש בגרמניה מגוון רחב של כלים ומכונות יעודיות ושב לעיירת הולדתו והקים בחצר ביתו מפעל מתכת שלימים היה מפעל המתכת הגדול באיזור.

בראשית מלחמת העולם השנייה, עם השתלטות הנאצים על הונגריה, נלקח סבי למחנה עבודה בכפיה ומאז לא נודעו עקבותיו.

אבי, יליד 1924, המשיך גם הוא במסלול תעשיית המתכת ורכש גם הוא את ההשכלה הדרושה לעבדה מסוג זה. את השכלתו רכש בבודפשט אשר בהונגריה.

אבי שהיה אז בן יחיד במשפחה שכללה 5 אחיות, היה אז כבן 17, קיבל על עצמו את המשך ניהול המפעל ואת תפקיד ראש המשפחה.

באחד הימים בשנת 1944, הופיעו הנאצים בפתח ביתם ולקחו בכח את כל בני המשפחה; סבו וסבתו, אמו וחמשת אחיותיו ואותו.

כל המשפחה הובלה ברכבת ישירות לאושוויץ שם בוצע המיון הידוע לשמצע של דר' מנגלה אשר ספק כי סבו, סבתו, אימו ואחותו הקטנה יובלו ישירות לתאי הגזים וכך היה.

שלושת אחיותיו הנותרות נשלחו למחנה עבודה בעיירה קטנה במזרח גרמניה, לא רחוק מגבול פולין.

אבי לעומת זאת נשלח לעומק גרמניה למחנה עבודה אחר.

האחות הבכורה מבין שלושתם, חלתה כחודש לאחר הגיעתם למחנה העבודה שעסק בייצור תחמושת, הועברה ל"מרפאת המחנה" ושם בוצעו בה נסויים בהעמסת תרופות שונות ומשונות שהביאו למותה.

חיילי המחנה, מסרו את גופתה לנציגי הכנסייה המקומית ומאז לא נודע מקום קבורתה. (מפנה חל 60 שנה לאחר מכן שנת 2005, ראה פרק משפחה באתר הראשי www.wertheimer.co.il )

באמצע שנת 1945, עת הגרמנים החלו לנחול את תבוסתם, הובלו הנשים ממחנה המעצר במסע נסיגה רגלי, כנראה כבני ערובה עד אשר ננטשו כמה עשרות קילומטר צפונה מזרחה מן המחנה ונאספו על ידי כוחות ידידותיים והוחזרו לארץ מולדתם ובינהם שתי האחיות שנותרו והן בגיל שנות העשרה המקודמות לחייהן.

אבי אשר היה במחנה קדמי יותר לא נהנה מן "ההטבה" של נסיגה "סולידית" והוא הובל יחד עם מספר אלפי עצירי המחנה הנוספית למסע מוות אל תוך היער הסמוך לתוך מארב של מאות חיילי SS אשר החלו לירות עליהם מכל עבר.

מתוך כל אותם אלפים, נותרו כנראה מאות בודדות אשר הצליחו לברוח אל תוך עבות היער, ובינהם אבי.

לאחר מסע תלאות רצוף סבל וחוויות קשות הגיע בסופו של דבר לבודפשט ושם מצא את שרידי משפחתו, שתי אחיותיו, ברשימות ניצולים שפורסמו אז בעיר.

בעיצה אחת, לאחר שנוכחו לדעת שכל רכוש המשפחה, המפעל וביתם נבזזו "ודיירים חדשים" איישו את ביתם, יצאו למסע ארוך לארץ ישראל.

תחילה יצאו לאיטליה שם המתינו שנה שלמה לאישור עליה חוקית ומשזה לא הגיע הם עלו על אניית מעפילים קטנה ורעועה בדרכם לישראל.

לאחר כשלושה שבועות של טלטלה בים הם הגיעו לחופי ישראל ונחסמו על ידי משחתת אנגלית.

לאחר מאבק חסר תקווה הם נכפו לחזור לאחור והובלו למחנה מעצר באי קפריסין.

לאחר שהות נוספת הם קיבלו אישור עליה ושוחררו מהמעצר ונלקחו ארצה והושמו במחנה הסגר אשר בעתלית.

עם תום תקופת ההסגר הם שוחררו ויצאו חסרי כל אל מרחבי הארץ.

אחיותיו הצעירות נכנסו למסגרת שיקומית ולימודית בבית ספר מקווה ישראל ואבי נקרא לשרות בטחון בהגנה.

עם קום המדינה ולאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד בעבודות מזדמנות בתחום המתכת ולאחר כשלוש שנים בשנת 1952, החל לעסוק בתחום כעצמאי.

בשנת 1954 רכש מקום קטן בבני ברק והקים שם בית-מלאכה/מפעל זעיר עם מספר מכונות ייצור.

במהלך כל אותם שנים התעסק אבי בתחומי המרזבים, הארובות והצינורות לבתים ולתעשייה.

הגם שכתבי זה נרשם באווירת ההיסטוירה הקודרת של המשפחה, ברשות הקורא אעבור לאוירה עלה יותר וטבולה במעט הומור, הרי היו אלו ימים בהם ניתנה לאבי (ולכל עם ישראל) מדינה, אדמה וכבוד עצמי משלו והרבה תקווה לעתיד טוב יותר.

ובכן, כאמור בלשון ההומור, היות וביום הגיעו לגיל הפנסיה, שכח להתייצב במקום בו מקבלים פטור מעבודה, הוא נשאר להפעיל את העסק, באותו המקום ועם אותם מכונות מאז 1954 ועד עצם היום הזה והוא עבר את גיל 81 (עת כתיבתי זו – נובמבר 2005).

בנקודה זו אני נכנס לסיפור עם הרבה פחות אוירה דרמתית ויותר ישראלית.

יליד 1963 בן יחיד למשפחה בת שני ילדים.

ההוויה המשפחתית יודעת לספר בהומור עם קורטוב של מציאות כי טרם ידעתי ללכת על שני רגלי, הייתי מטפס על פיגומי בניין עם אבי וסיעתי בידו להתקין ארובות וצינורות על קירות הבניינים.

במשך כל שנות ילדותי ועד בחרותי, הייתי מבלה במחיצת אבי בבית המלאכה ועל גגות העיר.

למרות שבראשית הדרך למדתי באופן רשמי במשך שנה את מקצוע המתכת לשנים בחרתי בקריירה אחרת; חשמל, אלקטרוניקה ומחשבים ובמהלך העשרים השנים הבאות עסקתי בתחומים אלו ובתחומים אחרים ומגוונים אולם באף אחד מהם לא היה מעורב העסק של אבי.

לפני כשנתיים, יד המקרה הקשורה ברצון לשפר את החיים של אבי בבית המלאכה ומצאתי את עצמי נשאב לעסק המתכת, ופחחות הבניין ויותר מכל נהנה מכך כפי שלא נהנתי מעיסוקי בכל העשרים השנים האחרונות.

ראשית עסקתי בארגון מחדש של בית המלאכה לנוחיות אבי ומייד לאחר מכן קיבלתי על עצמי פרוייקטים הקשורים לתחום העיסוק העיקרי של בית המלאכה והוא גגות, ניקוזים, מרזבים וכו'.

היות והיה ברור לי מייד מן התחלה המחודשת כי לא אני אהיה האדם שיקטע את מסורת המקצוע המשפחתי, ולא בגלל הקשר הסנטימנטלי (לפחות לא רק) למורשת ולא מתוך שיקולים כלכליים אלא פשוט זה משהו שכנראה כבר נצרב בגנום האישי שלי, החלטתי להכנס במלוא המרץ ולעשות רנסנס.

אולי זה המקום לציין כי ילדתי הקטנה, טרם הגיעתה לכיתה א' כבר טיפסה איתי על הגגות.

אם זה אומר כי גם הדור הבא של משפחתי ימשיך במסורת? ימים יגידו!.

הגם ששלושת ילדי צעירים מכדי להצטרף לעסק המשפחתי, הרי שמספר בני משפחה בקרבה שניה ושלישית כבר עובדים עמנו והם חלק מלא מן היצירה והתנופה של העסק.

היום כשנתיים לאחר ההתחלה, העסק פועל במלוא המרץ במגוון הולך וגדל של תחומי פעילות כפי שניתן לראות באופן מובנה ומסודר במדורי השרותים והמוצרים של החברה.

מטבע הדברים, מעבר לחידוש ושכלול הפעילות המסורתית של בית המלאכה, את ייצור המוצרים והשרותים המחודשים והחדשים שלנו בחרנו לעשות עבור המגזר היהודי החרדי היות ומפעלנו נמצא בלב האזור הגיאוגרפי של קבוצת איכות זו.

בעקביות ואם יורשה לי גם לומר בחריצות אנו מפתחים את ענף המתכת במטרה להשתלב ולהתייצב במקום דומיננטי בתעשייה בארץ וחולמים גם על העולם.

הגם שהדרך עוד ארוכה, חזוננו הוא לצמוח ולהתפתח למרות התחרות העזה מצד תעשיית המזרח הרחוק.

הגישה העסקית שלי בתחום התעשייה גורסת כי ככל שמרכיב עלות כח האדם והעלויות הנלוות לעלויות חומר הגלם תהיינה קטנות יותר לצד שכלול ושיפור איכות מוצרים, כך יגבר הסיכוי להתחרות טוב יותר ביצרנים מן המזרח ואף מן המערב ועל כך אנו שוקדים וחושבים בכל פעולה מן הפעולות אותן אנו מבצעים בתחום הפיתוח וייצור המוצרים ובשאר פעילויות תומכות עסק.

דגש רב על קיברנטיקה, גימור, חומרים, ביקורת איכות ואולי החשוב מכל הוזלה מתמדת של המחירים, מהווים את דיברות היסוד החקוקות בסלע של מפעלנו וזאת לצד ערכי הכבוד לעובד, ללקוח ולספק.

כך אנו שואפים ששירותנו ותוצרתנו יתנו תמורה מלאה לכספכם ויהיו לשביעות רצונכם המלאה.

הגם שחלק מינורי ביותר מתוצרתנו מייוצא לחו"ל, עבודה רבה עדיין לפנינו בשוק זה.

לגבי השוק המקומי, את מוצרינו אנו משווקים אליכם הלקוח הסופי באופן ישיר וכמו כן, לנוחיותכם, תוכלו למצוא במקומות שונים ברחבי הארץ עסקים המשווקים את תוצרתנו.